ביקורת מחזמר - האם "אנד ג'ולייט" שווה את כל הבאז?

אין אדם, על אחת כמה וכמה חובב אמנות ותיאטרון, שלא מכיר את סיפורם המפורסם של רומיאו ויוליה (Romeo and Juliet). סיפור האהבה הרומנטי בכל הזמנים שיצר וויליאם שייקספיר על אהבתם האסורה של שני הנערים הצעירים שהסתיימה בטרגדיה גדולה. אין ספור הפקות וגרסאות בימתיות, וקולנועיות, שונות הופקו ברחבי העולם לאורך השנים, אבל ההפקה הבימתית שרצה בימים אלו של המחזמר Juliet& היא אולי אחת המסקרנות שנוצרו אי פעם. ההפקה שעלתה לראשונה בלונדון מציגה נכון להיום בניו יורק, גרמניה, אוסטרליה ובסיבובי הופעות בבריטניה וארצות הברית.

מהרגע שנכנסים לאולם התיאטרון אין רגע אחד לנוח. השחקנים כבר נמצאים על הבמה מרגע כניסת הקהל ויש תחושה שאנחנו נכנסים להם באמצע חזרה, או באמצע כינוס שחקנים רגע לפני שהמסך עולה. זה מכניס פן קליל למחזמר מהרגע הראשון וכצופה בקהל אני כבר דרוכה, מסתכלת לכל כיוון.. מה עוד יקרה? אילו הפתעות נוספות מצפות לקהל לפני תחילת ההצגה או במהלכה? כחובבת תיאטרון גדולה אלו רגעים קסומים בעייני, רגעים שהפקה מצליחה לתת פן מסקרן נוסף מעבר להצגה הסטנדרטית שמתחילה בדקה מסוימת ומסתיימת לאחר שעתיים וחצי (פלוס הפסקה..)

ברגע שהמסך עולה (על אמת..) יש לרגע תחושה שנכנסים לסיפור הקלאסי של רומיאו ויוליה. אותו סיפור שכבר ראינו אין ספור פעמים. אבל מהר מאוד מבינים את הייחודיות של המחזמר הזה. שייקספיר ואשתו אן הם מספרי העלילה. אן אינה מרוצה, בלשון המועטה, מהסוף הכנוע של הסיפור המקורי ומציעה לשנות אותו. מה היה קורה אם יוליה הייתה בוחרת בחיים ולא במוות? איך היו נראים החיים שלה?

מהרגע שהעלילה משתנה כל זכר לסיפור הקלאסי נעלם ואנחנו נכנסים לסיפור חדש לחלוטין המשלב המון מסרים מודרניים מתקדמים- החל מפמיניזם, קבלת האחר, שוויון ועד לגילוי העצמי שעוברות כל הדמויות. ובתוך כל המסרים החשובים האלו משולבות הקלאסיקות הגדולות של מוזיקת הפופ בשנות ה90 וראשית שנות ה2000, כל השירים שהיו פס הקול שלי בילדות ובכניסה לגיל ההתבגרות. וזה היה פשוט פאן אחד גדול! היה שלב שאפילו ספרתי האם שיריה של בריטני ספירס ניצחו את להקת הבקסטריט בויז ברמת הייצוג שלהם בהצגה. למי שתוהה לגבי הקו המחבר בין כל השירים הללו- (למעט השילוב הנהדר שלהם לאורך הסיפור ולעובדה שאי אפשר שלא לרקוד בכיסא עם כל אחד מהם) כולם נכתבו והולחנו על ידי היוצר מקס מרטין.

קאסט השחקנים, כמו בכל הצגה משתנה מתקופה לתקופה ומהפקה להפקה, ולא פעם הצגה תכלול כמה וכמה מחליפים שעולים באותו ערב במקום השחקנים הקבועים, ככה שכל דעה שלי על שחקן כזה או אחר לא כל כך רלוונטית לחוויה שצופה אחר יעבור עם ההצגה הזו. אבל באופן גורף נושא המבטא הציק לי מעט לאורך הצפייה במופע. על פניו בסיפור שייקספירי הייתי מצפה שישאירו את המבטא הבריטי המקורי של כל אחד מחברי הקאסט והדיבור יהיה טבעי וחלק, או לחילופין שחקנים בעלי מבטא זר ייקבלו הוראות בימוי ועזרה מקצועית איך להגות נכון את המבטא הבריטי. אבל אצל חלק לא קטן מהשחקנים זה הרגיש שהנחיית הבימוי שהם קיבלו הייתה לעשות מבטא בריטי כבד יותר מהדיבור הטבעי שלהם מה שיצר לעיתים מקומות שהם בלעו מילים והיו בעייתיים להבנה, לפחות בעייני.

באופן כללי המחזמר הוא פאן טהור, עצם העובדה שאת הפסקול כולו אני מכירה בעל פה, ואלו שירים שגדלתי עליהם ואני באמת ובתמים אוהבת ואאזין להם גם בזמני החופשי, הפכו את כל החוויה למהנה אפילו יותר. בניגוד להפקות אחרות שעושות טריקים דומים, במקרה הזה שילוב השירים בעלילה הוא מדויק, ואפילו מוסיף רובד קומי נוסף לכל הסיפור. ככה למשל כששייקספיר ואשתו אן פוצחים בדואט נהדר לשיר I want it that way, או ההתאבלות של יוליה על מותו של רומיאו כשהיא שרה Hit me baby one more time.

דמויות ה"משנה" בעלילה הן אלו שעשו עבורי את כל ההצגה. הדמות של מיי מבריקה בעייני (הביצוע שלו לשיר האייקוני של בריטני I’m not a girl, not yet a woman הביא אותי לכדי דמעות..) והציוות העלילתי שלו עם הדמות של פרנסיוס מביא לכמה מרגעי שיא עבורי בהם העיבוד המחודש לשיר I kissed a girl..

העלילה היא אמנם לא אחת המתוחכמות שיצא לי לראות או איזו הברקה מיוחדת מבחינה תיאטראלית. אבל המחזמר הזה הוא כולו פאן טהור. ובסוף זה מה שרובנו מחפשים, ערב כייפי בעיר הכי מהממת בעולם. אי אפשר להפסיק לרקוד לאורך כל המחזמר והשירים אח"כ מתנגנים בראש (ובספוטיפיי) במשך שבועות ארוכים. זה בילוי תרבותי נהדר בעיר.

כמו תמיד ממליצה להזמין כרטיסים באתר ההצגה הרשמי:

https://andjulietthemusical.com/

למי מתאים:

-        למי שמחפש הצגה קלילה יחסית המשלבת שירים מוכרים ואהובים

-        למי שהאנגלית שלו לא חזקה במיוחד

-        אם באים קבוצה מגוונת של מספר דורות וגילאים ומחפשים משהו שירצה את כולם

למי לא מתאים:

-        למי שמחפש הרבה פירוטכניקה ושואו גדול

-        למי שמחפש סיפור מורכב ועמוק

-        למי שלא מסוגל לשמוע את שירי הפופ הבולטים של שנות ה90